בנות ללא אם

על המוות האובדן והחיים

הופ אדלמן הוצפה מכתבים אחרי שפירסמה מאמר על מות אמה . הנה מובאות מקומץ המכתבים
הללו :

“כשקראתי את המאמר שלך לא האמנתי למראה עיני . אמי בת ה-49 מתה כשהייתי בת 15 , והתחושה
בלא שם , אותה תחושה חמקנית ופשוט איומה של חוסר תקווה , מלווה אותי מאז ועד היום . אובדנה
של אמי השפיע השפעה דרסטית על חיי . במאמר שלך אמרת את כל מה שהרגשתי בכל השנים
הללו ולא הייתי אמורה להרגיש . אני מצפה לספרך בתחושת דחיפות וצורך רב , תבורכי” – סן אנטוניו , טקסס .

“קראתי את מאמרך , זועזעתי מהתובנה שבה ומה שכתבת דיבר אלי ברובד כה עמוק עד שבכיתי .
אני בת 50 , וביליתי את כל חיי , מאז מותה של אמי כשהייתי בת 14 , בחיפוש ובתחושה של תלישות .
בהצלחה עם הספר שלך . אחכה לו” – סיינט פול , מינסוטה .

“אמי מתה בינקותי וזה היה המאורע החשוב ביותר בחיי . בגיל 74 אני עדיין מבחינה באופנים בהם
הוא משפיע על התנהגותי” – וורן , ורמונט .

“אחרי שבע שנות חיפוש אחר משהו שיסייע לי להבין מה קורה בתוכי , הרגשתי כאילו מצאתי את
החתיכה החסרה בתצרף . אני מצפה לרגע בו אוכל להשלים את התצרף בעזרת ספרך” – מילווקי , ויסקונסין .

“כשאת מתקרבת לגיל בו היתה אמך בעת מותה , את מפתחת מודעות חריפה להיותך בת תמותה .
בזמנים טובים ורעים גם יחד אני מודעת עד כאב לכך שאיני יכולה לחלוק עמה דברים : ולעובדה
האיומה שמעולם לא היכרתי אותה כאדם בוגר , אלא רק כילדה . אני מצפה בקוצר רוח לספרך” – וורסייד , ניו יורק .

מאת : הופ אדלמן
שנה : 1997
הוצאה : מודן
סדרה : פסיכה , ספריה פסיכולוגית
עמודים : 352

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)