ארטור

ארטור , הרומן החדש של דן-בניה סרי , הוא סיפורה של משפחה
ספרדית ירושלמית בתקופת המנדט , הנקרעת בחיפושים נואשים
אחר חום ואהבה . אם מטורפת , המבקשת אחר מאהבה ההזוי , “מלח”
אנגלי יפה תואר ; אבל אומלל , כמעט גמד , הנלחם על אהבת אשתו ;
ושני ילדיהם הגדלים בצחיחות רגשית נוראה . וגם : הסב , אבי האב ,
דמות עריצה ומגוחכת כאחת , ואשתו , הסבתא , המנסה בחוכמת חיים
עממית לשמור על שלמותה של משפחתה .
ארטור הוא גם קינה על שקיעתה של שכונה ירושלמית ציורית , ותפילת
אשכבה לתקופת הילדות . בלשון כואבת , פעמים צורבת , ועם זאת
מנומרת ברסיסי חסד והומור , מתאר סרי מחוז קיום שאמנם אפשר
לסמן אותו במפה , אבל הוא מיתולוגי מעיקרו . מקום שנוצר מחלומות
ומסיוטים , ששוררות בו עניות מנוולת ובעיקר בורות , המשתקפת
בהבנה משובשת של סדרי אישות , חברה ועולם בשל פרשנות מעוותת
(יצירתית להפליא) של סיפורי המקרא .

ארטור הוא אולי בראש ובראשונה סיפור התבגרות פצוע . סיפור
ניסיונותיהם של שני אחים , המופרדים זה מזה , להיחלץ מסבך ילדותם ,
לפרוש כנפיים ולעוף – בעיקר באמצעות המפגש עם “העולם האחר” :
העולם המואר , הנאור , רב-החסד , לפחות למראית העין , שאותו מסמנות
הדמויות האשכנזיות בסיפור , ובראשן הילד ארטור .

ארטור הוא ספרו השביעי של דן-בניה סרי והאמיץ והמרשים מכולם .
כאן הגיעה ההתמודדות שלו עם העולם שבו צמח ועם עצמו לשיא
עידונה ושכלולה , דקותה ודיוקה . נרקם כאן איזון חד-פעמי בין שתי
דרכי ההתבוננות העיקריות שלו בעבר :נוסטלגית , גדושת ערגה ופאתוס ,
מזה , וגלוית עיניים וחסרת רחמים , עד כדי התאכזריות עצמית , מזה .
ארטור , פסגת יצירתו של דן-בניה סרי , נוצר במהלך שלושים שנים ,
הוא נכתב , הוכנס למגירה , תוקן , שוכלל , הוכנס שוב למגירה , וחוזר
חלילה , עד שראה אור לעולם . בהקשר זה אפשר לומר שמכמה וכמה
בחינות כל הספרים של דן-בניה סרי שראו אור עד כה , הם בבחינת
טיוטות , נוסחים מוקדמים של המאבק של הסופר עם ארטור (יגאל שוורץ)

מאת : דן-בניה סרי
שנה : 2011
הוצאה : כנרת , זמורה-ביתן , דביר
סדרה :
עמודים : 380

מחיר : 49.99 (כולל משלוח)