החצר שלי

כמה ברור אני רואה את העבר הרחוק , אני משחקת בחצר וישנה עם סבתא
תחת שמיחה אחת . מבעד לקירות הדקים עלו קולות צחוק , בכי תינוקות ,
רשרוש מכונות-תפירה . לפני עיני רוחי עמדה בפתח סבתא . ניצבה ליד
התנור , כמו אז , בימי הקיץ הארוכים ובימי החורף הקרים .

והנה נסתם הגולל על החצר שלי . הקרקע נשמטה מתחת לרגליי . הגרמנים
מחקו את החצר שלי והעבירו אותה מהעולם , והיא מחוץ למעגל החיים .

חיי היהודים בטלו , עברו מן העולם . הכל נעקר מן השורש . ובא קץ לחצר
שלי.

אירית ר. קופר נולדה (1929) בעיר מינסק מזובצקי השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לווארשה .
באביב 1942 , בהיותה כבת שלוש־עשרה , הוציאה אותה אִמה מהגטו , מסרה אותה לאיכר
פולני, והסבירה לה כי עליה להישאר בכפר עד אשר תבוא לקחתה חזרה ,
בסתיו . אך מפחד הגרמנים , אמר לה האיכר לחזור לגטו לאחר חודשים
אחדים . לתומה חשבה אירית שהגטו עדיין קיים ובני־משפחתה מחכים לה
בבית . בדרך נודע לה מילד יהודי בן–גילה שהגטו חוסל , ושניהם החלו לנדוד
בין האיכרים . בשלב מסויים דרכיהם נפרדו , ואירית הגיעה בנדודיה למנזר , שבו
שהתה בזהות בדוייה עד סוף המלחמה . איש מבני משפחתה לא שרד . בשנת
1946 , עלתה ארצה במסגרת חברת–נוער ונקלטה בקיבוץ בצפון־הארץ , שבו
שהתה גם בתקופת מלחמת העצמאות . לימים עברה לגור בעיר. סיימה
סמינר למורים ועבדה שנים רבות בתור מורה בעלת תואר ראשון בספרות
עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים .

מבין הרומאנים הקודמים שלה : “בקצה היער” , “שער העלייה” , “אל אותם
הכפרים” , “בלילות שבת” ו”את כועסת עליי ?” (האחרון בהוצאת אסטרולוג).
היא כתבה גם ספרים רבים לנוער .

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)