בעל ואישה , אקדמאים מצליחים , קוטעים את הקריירות שלהם ובוחרים
לעסוק במלאכות כפיים פשוטות . גדעון , משפטן מבריק , יורד לאילת ועובד
בחוות דיג . עמיה אשתו , רואת חשבון , מוותרת על משרתה המכובדת ולוקחת
על עצמה את ניהול המכולת העלובה שהותירו הוריה , מהגרים קשי יום .
עמיה גם נוטשת דירה מטופחת , שגרה בה עם גדעון ועם נדב , בנם המשותף ,
ועוברת להתגורר עם נדב במושב בפאתי ירושלים .

המגורים במושב והעבודה במכולת מפגישים את עמיה עם טיפוסים
שחיים על איזה קצה : בעל הבית שלה , אדון לוי הזקן הנרגן ובנו , גבר קשוח
ושרמנטי , שאינם מדברים זה עם זה בעטייה של טרגדיה נוראה ; אמג’ד ,
העוזר הערבי במכולת , המנסה לשרוד במציאות פוליטית וכלכלית בלתי
אפשרית; ו”המדונה” , המכונה גם “הזונה הרוסייה הקטנה” , גנבת קטנה
ופתיינית גדולה , ששובל של קסם ומסתורין מלווה אותה .

דמויות המשנה הססגוניות חודרות לחייה של עמיה ומשנות אותם . בד בבד
בעלה נשמט ממנה , מתמעט ומתרחק . עמיה מנסה להבין את התמורה
שחלה בו ולגונן על מסגרת משפחתית שפויה , אבל מה שנראה לה בתחילה
כבחירה חופשית ואמיצה מצדו , מתברר עם הזמן כגזירת גורל .

וודקה ולחם הוא רומן על חייהם של בני אדם , המתנהלים , כמו החיים של
כולנו , בחותמו של גורל שנכפה עליהם הר כגיגית , ועל ניסיונם לתמרן בסדק
הבחירה שהוקצה להם .

מירה מגן נוגעת בצדדיו הנשגבים והמגוחכים של ה”ניסיון” הזה . היא עושה
זאת בפיכחון של מי שכבר יודעת דבר אחד או שניים על העולם הזה , אבל
גם במנות גדושות של הזדהות עם הדמויות ובאור של חסד , המעמעם
ומרכך את התמונה .

וודקה ולחם הוא סיפור פשוט , לפחות למראית עין . זהו סיפור על מסגרת
חיים שהתנפצה ועל המאמץ ההרואי־פתטי של גיבורת הסיפור לאחות את
השברים , מאמץ המוצא כאן ביטוי בַּקישורים המרתקים בין לשון יהודית־
מסורתית , המייצגת איזו שלמות קיומית ומוסרית , לכאורה לפחות , לבין
שיבושים ושברים של הלשון הזאת ולשון חילונית , ולעתים גם סלנגית ,
המייצגים , שוב , לכאורה לפחות , איזו מציאות קיומית כאוטית .

כוחו הגדול של וודקה ולחם הוא באהבת האדם החופה עליו , ברקמה
הלשונית המשוכללת שלו , וגם , וזהו מאפיין מובהק בכל סיפוריה של מירה
מגן , בפשטות ובצניעות המלוות את כל משיכות המכחול שלה , המעלות
על הדעת יופי נקי של מים צלולים , לחם ומלח .

וודקה ולחם הוא ספרה השביעי של מירה מגן , קדמו לו רבי־המכר

ימים יגידו , אנה , מלאכיה נרדמו כולם , פרפרים בגשם , בשוכבי ובקומי
אישה , אל תכה בקיר וכפתורים רכוסים היטב