טיטה והשטן

אביה של טיטה התאבד כשהיתה בת חמש . מדוע התאבד ? מה ידע על טיטה ? מה ידע
על אמה שנעלמה עוד קודם לכן . לפני התאבדותו כתב אביה לעורך הדין שלו , יוסף
בן-חסד , וביקש ממנו שיאמץ את בתו טיטה . מדוע פנה דווקא אליו ? המכתב הזה לא
הגיע לנמענו , כי בנו של עורך-הדין , גומא , העלים אותו , מסיבות השמורות עמו . אבל
גומא זה משגיח על טיטה מרחוק , בילדותה אצל דודתה המטורפת . אוסקר , חברו
הקרוב של גומא , שהיה מאוהב בסתר באמה של טיטה , מספר במכתב לאביו שלו ,
המאושפז ב”גהה” , על העלמת המכתב בידי גומא : את מכתבו של אוסקר תימצא
טיטה כעבור שנים , שכוח בתוך ספר מספריית “גהה” . המחזר הכפייתי שלה בהווה ,
אליהו , היה עד, כנער , להתאבדותו של אביה , והוא נושא עמו תמונה ששלף מכיסו
של האב : טיטה התינוקת , אמה היפהפייה , ועוד גבר . האם הגבר הזה הוא גומא ? מי
צילם את התמונה וכיצד הגיעה אל אביה של טיטה ? מאחורי כל סוד מפתיע עתיד
להיחשף סוד מפתיע נוסף ברומאן הזה , שעלילתו נשמעת כפארודיה על
מלודרמת-תככים – עד לשיא : הסוד הנורא הנחשף בסיום .

ההווה של הספר נפתח בהגשמת המישאלה של טיטה מזה שנים – להתקבל לעבוד
בספריה של השותפים גומא ואוסקר . האם גומא מזהה אותה ? מכאן מתפתחת פרשת
היחסים הסבוכה ויוצאת-הדופן בין טיטה לבין שלושת הגברים – גומא, אוסקר
ואליהו – ארבע דמויות תלויות זו בזו , המבקשות מפלט מחרדות הקיום שלהן ,
ומגלות צורך נואש בקשר ובשייכות . הזיכרון , העבר , הזמן האחר , ממוססים את
זהויותיהם בהווה וקובעים להם , כמין קללה , זהות הנובעת מן התערובת בין הזמנים .

העולם הסגור מאד של הספר הולך ונסגר יותר ויותר כשמתקדמת העלילה
וחושפת צירופי-מקרים תמוהים במכוון , חורגים מן ה”ריאליסטי” בגודש שלהם ,
שבהם כל מיפגש הנראה אקראי עתיד לחשוף קשרים סבוכים של אדם אחד לעלילת
חייו של זולתו . מאחורי החזית הכמו-ריאליסטית הולך ומתגלה ספר המתבונן
באכזריות מוקצנת בקשר האנושי , באהבה , בידידות , בנאמנות , וחושף בהם , מאחורי
הקלעים , מרכיבים המוצגים כאן ‘עד הסוף’ , באמצעות מנגנונים של העצמה
והיפרבולה . הרוע השטני הוא המרכזי שבהם .

הקשר האנושי בין הדמויות הנקלעות זו למחיצת זו הופך לגורל של תלות הדדית .
קשר הקירבה מתגלה כקשר שבו כל דמות , בדרכים משלה , מבקשת בעצם להשגיח
ולשלוט בעלילת זולתה ולשעבד אותה לאיזו אובסיה והתמכרות שלה עצמה . בקשרים
הכפייתיים, הסאדו-מאזוכיסטיים , המתפתחים ברומאן , עושה כל דמות שימוש
מניפולטיבי בדיבוק , בהתמכרות ובמנגנוני ההרס-העצמי של חברתה , ומבקשת
להשתלט על נפשה ועל חייה . וכך מתגלגלת הכמיהה לאהבה למין נכות רגשית ,
ההודפת את הדמויות למצבים אפלים וקיצוניים , שבהם הן משתפות פעולה זו כנגד זו .
מול הקשר הנתפס כאן כשלטון וכוח , כרכושנות , ניתן להן להעמיד ככוח נגדי את
ה”סוד” , שהוא מיתרס של התגוננות מפני האחיזה בכל פינות חייך .

העלילה רבת המעללים של ה’משל’ הזה על מלודרמת הקשר האנושי עומדת בספר
בניגוד לדרך המסירה הנקיה , המאופקת עד קיצוניות , הנוקטת טון ענייני ומנוכר
ולפרקים מבודח . הניגוד הזה אחראי לאווירה ולעוצמה של הרומאן המיוחד הזה .

‘טיטה והשטן’ הוא הרומאן הרביעי של רבקה קרן , סופרת , פסיכולוגית וציירת .

מאת : רבקה קרן
שנה : 1995
הוצאה : הקיבוץ המאוחד
סדרה :
עמודים : 191

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)