כמו גחליליות

“… אימא יקרה , אני רוצה שתחבקי אותי ותספרי לי רק עוד סיפור
במיטה הגדולה שלך ושל אבא . רק סיפור אחד , שבסיומו העצוב
תגידי לי כמו שתמיד אמרת ‘מתוק שלי , אבל זה לא אמיתי , זה רק
באגדות’ . כל כך אני רוצה שתנשקי אותי ותגידי לי כשאת צוחקת
ומדגדגת , ‘תראה פשוש , מחר כשתעורר הכול יהיה אחרת’ . אני
רוצה ואני רוצה ואני רוצה רק להגיד לך כמה אותך אני באמת
אוהב .
“אבל אני מבין למה את עכשיו לא לצדי . את כבר לא יכולה לעמוד
בזה יותר . את , שראית את חיותי כשהגחתי מתוכך , בחרת לא לראות
אותי קמל . איך אפשר לדרוש מאימא לראות את פרפורי גסיסתו
האחרונים של ילדה . איך אפשר לדרוש מאימא לקבור את בנה
המת…”

לאחר שאיבדה את אחיה , שנפטר ממנת סמים , יצאה נורית מץ למסע ארוך
בעקבות מכורים , מסע שהניב ספר מרגש וכואב , שנכתב על פי עדויות
אותנטיות של נרקומנים ובני משפחותיהם .
ס”ם , ילד טוב מבית טוב , מתוודע לראשונה לחשיש ולמריחואנה במהלך
מסיבת בר המצווה שלו . אט אט הוא נסחף למערבולת ועובר , יחד עם חבורת
צעירים בני גילו , בכל התחנות האפשריות במסע אל ההירואין והקוקאין
הקטלניים . יחד עם ס”ם , שמתואר בלשונו המיוחדת את מה שעובר עליו ,
חודרת נורית מץ לעולמם הפנימי של המכורים : לשקרים , לבריחות , למאסרים ,
לניסיונות הגמילה ולמשפחות שנהרסות ככל שמעמיקה הצלילה לעולם הסמים .

נרקומנים הם כמו גחליליות , שזהירתן מתאפשרת בשל חומר כימי
המופרש מגופן , ואורן , הנראה לעיתים בזוהר קבוע ולפעמים בהבזק ,
בוקע מתוכן כל הזמן . בדיוק כמונו המכורים , שבהשפעת הסמים נעטפים
בזהירה מתמדת משֶל עצמנו . אור שמסייע לנו לזהות אחד את השני ,
ולגחליליות למצוא זה את זו . כן , אנחנו עדת גחליליות…” .

מאת : נורית מץ
שנה : 2005
הוצאה : ספרית מעריב
סדרה :
עמודים : 341

מחיר : 49.99 (כולל משלוח)