לא צריך להקשיב לכולם!
לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, התחתן זוג צעיר. החתונה נערכה בעיר הגדולה, ולאחר שבעת ימי המשתה פנו החתן הטרי וזוגתו, בדרך חזרה לכפר מגוריהם. הם לקחו איתם את מיטלטליהם המועטים וחמור אחד. כשיצאו לדרך התיישב החתן על החמור ואשתו צעדה מאחוריהם ברגל.
חלפה על פניהם קבוצה של אנשי, הולכי דרכים. אמרו האנשים: “אה, לא יפה! כלה, שבוע אחרי החתונה, וככה הוא מתייחס אליה, הוא על החמור והיא ברגל?! בושה”.אמר החתן לעצמו: “וואלה, צודקים!”
ירד מעל החמור, הזמין את אשתו לעלות עליו, וכך המשיכו בדרכם כשהיא רוכבת והוא צועד רגלית מאחוריהם.
חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים. אמרו: “אה, תראו מה זה. רק שבוע מהחתונה וכבר הוא נותן לאשתו להיות כמו מלכה והוא נסחב מאחורה?! אם זאת ההתחלה, אוי ואבוי מה יהיה לו בהמשך…”
“וואלה, צודקים!”, אמר החתן הטרי לעצמו, “רדי” ציווה על אשתו, והמסע נמשך כשהחמור הולך בראש ושניהם צועדים ברגל אחריו.
חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים. אמרו: “אה, תראו איזה טיפשים. יש להם חמור, והם הולכים ברגל!” אמר החתן לעצמו: “וואלה, צודקים!” “יאללה, עולים” אמר לאשתו, שניהם טיפסו על החמור וכך המשיכו בדרכם.
חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים. אמרו: “אוי, איזה מסכן החמור, עוד רגע ונשבר לו הגב, הוא בקושי מצליח לסחוב שני אנשים, עוד שנייה מת”.אמר החתן לעצמו: “וואלה, צודקים!” והוא וכלתו ירדו מהחמור הרימו אותו על כתפיהם, והמשיכו לאיטם בדרך.
חלפה על פנים עוד קבוצה של אנשים. אמרו: “הנה שלושה חמורים…”.
אל תיהיה חמור !
המסקנה: מי שכל הזמן ינהל את החיים שלו לפי מה שאחרים אומרים, יוכל להיות מקסימום…
כוחה של מילת עידוד
להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו:
“חבר’ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים… אתם נחשבים כבר למתים…
חבל לכם בכלל להתאמץ!”
לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידים שאין להם סיכוי… “בחיים לא תצאו מכאן…”
אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור “חבל על המאמץ… אין לך שום סיכוי בעולם…”.
“הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות”.
בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר… ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים:
“איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק…”
בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש… הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד…
בת הטבח – להפוך חיסרון ליתרון
בת הטבח התלוננה בשיחה עם אביה על הקושי אשר בהתמודדות עם הבעיות בחיים. הטבח הובילה למטבח והראה לה שלושה סירים בהם רתחו מים. בסיר הראשון הוא שם גזר, בסיר השני הכניס ביצה, בסיר השלישי שפך גרגירי קפה.
לאחר זמן מה שלף הטבח את הגזר מן הסיר ושם אותו בצלחת, דג את הביצה מן המים הרותחים והניח אותה בקערה, סינן את הקפה ומזג אותו בספל.
הביט בביתו ושאל : “מה את רואה, יקירתי ?” הבת התקרבה לשולחן ובחנה את התוצרים:
הגזר היה רך ונמעך.
היא קילפה את הביצה, שהייתה קשה
הקפה הדיף ריח נפלא וטעמו היה טוב ומענג.
אמר הטבח : “כך בני אדם שונים המתמודדים עם קושי זהה. המים הרותחים הם אותו מצב נתון עבור שלושת החומרים:
הגזר שהגיע למים קשה, התרכך עד מאד וניתן עכשיו לפורר אותו בקלות.
הביצה, שהגיעה עדינה ונוזלית תחת קליפתה הדקה, התקשתה כולה.
פולי הקפה, לעומת זאת, הם ייחודיים !: 
לאחר שהותם במים הרותחים,
הם הפכו את המים אותם למוצר משובח”.
“לאיזה מהם את דומה, בתי היקרה ?
כאשר בעיות מגיעות למפתן דלתך, איך את מגיבה ?
כגזר שנראה חזק אך מאבד תכונותיו במצבי לחץ ?
כביצה בעלת אופי עדין שמקשה את ליבה לאחר פיטורים, גירושים, מוות של אדם אהוב ?
-שנראית אותו דבר מבחוץ אך ליבה ונשמתה התקשו עד מאוד ?
או אולי את פול קפה, אשר תפקידו בחיים להפוך את המצב הכואב לדבר הטוב ביותר שניתן?
הקפה מגיע לתכונותיו הטובות ביותר עת שהמים בשיא הרתיחה.”
בשביל להיות פול קפה רק צריך לזכור כי לכל מה שקורה בחיים יש סיבה…
רק נשאר לנו לגלות מה היא וללמוד ממנה.
סיפור על אהבה
היה זה בוקר עמוס במרפאה המקומית. בשעה שמונה וחצי, איש זקן, בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא תפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו ביום הקודם.
האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה תשע. התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין כיוון שידעתי שהרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שיתפנה. ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו כשהתפניתי לכמה דקות מהחולים שלי. תוך כדי הטיפול שאלתי אותו לאן הוא ממהר והאם יש לו פגישה חשובה עם איזה רופא.
האיש ענה לי: לא, איני הולך לפגוש רופא. אני צריך ללכת לבקר את אשתי הנמצאת במחלקה סיעודית בבית החולים ולאכול אִתָּה ארוחת בוקר.
שאלתי את האיש מה מחלת אשתו והוא ענה כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת האלצהיימר.
בתום הטיפול שאלתי את האיש, האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת. הוא ענה לי “לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה איתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי בחמש השנים האחרונות”.
התפלאתי מאד ושאלתי אותו “ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה איתה ואינה יודעת מי אתה?”.
האיש חייך, הניח ידו על ידי ואמר “היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא היתה”, והוא יצא מהמרפאה לדרכו