פרפר

פרפר , הנרי שרייר

הקדמה :

ספר זה לא היה נכתב לעולם לולא קרא גבר צעיר בן ששים , על אלברטין
סרזין בעתוני קראקאס ב – 1967 , שנה לאחר הרעש שהרס את העיר הזאת . היא
מתה זה עתה , יהלום שחור מבהיק , אמיץ וצוחק זה , האשה שהתפרסמה בעולם
כולו מפני שכתבה תוך מעט יותר משנה אחת שלושה ספרים , ביניהם שניים
על בריחותיה ועל בתי-הסוהר ששהתה בהם .

האיש הזה היה הנרי שרייר . הוא חזר ממרחקים . אם נדייק , הוא חזר מעבודת-הפרך
בקאיין , לשם “עלה” ב – 1933 . הוא היה נווד שנענש על הריגה שלא ביצע ,
ונדון למאסר עולם . הנרי שרייר , המכונה “פרפר” בין “החברה” , נולד כצרפתי
למשפחה של מורים בארדש , ב – 1906 . כיום הוא ונצואליאני , מפני שעם זה העדיף
את מבטו ודברתו על התיק הפלילי שלו , וסבר כי שלוש-עשרה שנים של בריחות
ומאבק להימלט מן הגיהנום מצביעות על העתיד יותר מאשר על העבר .

ובכן , ביולי 1967 הלך שרייר לספריה הצרפתית בקאראקאס וקנה את
“לאסטראגל” . על עטיפת הספר המספר 123000 . הוא קרא אותו ואמר לעצמו :
“זה יפה , אך אם הנערה הזאת , עם העצם השבורה שלה , שעברה ממיטה למיטה ,
מכרה 123000 ספרים , אני , עם שלושים שנות ההרפתקאות שלי אמכור פי-שלושה”.

מסקנה הגיונית אך מסוכנת , שערמה עשרות כתבי-יד חסרי-תקוה על שולחנות
העורכים , שכן ההרפתקה , האומללות וחוסר הצדק המשווע ביותר אינם ערובה
לספר טוב . יש לדעת לספרם , נחוץ כשרון שיביא את הקורא לכך שיראה , יחוש
ויחיה את הדברים , כאילו הוא עצמו היה שם , ראה הכל , חש וחי הכל .

וכאן יש לשרייר מזל גדול . הוא לא חשב אף פעם לכתוב על הרפתקאותיו :
הוא איש הפעולה , החיים , החום , הסערה הנדיבה . יש לו עיניים ערמומיות , קול
דרומי חם וצרוד , שאפשר להקשיב לו שעות , כי הוא מספר כפי שאיש לא סיפר
מעולם . כלומר : הוא מספר כמו המספרים הגדולים . והנס התרחש : נקי מכל
אמביציה ספרותית (הוא כותב לי : אני שולח לך את הרפתקאותי , תן לבעל מקצוע
שיכתוב אותן) הוא כתב “כמו שהוא מספר” . ואתה רואה אותו , חש בו , חי אותו ,
ועם במקרה עליך להפסיק בתחתית העמוד כאשר הוא מספר שהוא הולך לבית
השימוש (מקום בעל תפקידים רבים וחשובים בעבודת-הפרך) , אתה נאלץ להפוך
את הדף , מפני שלא רק הוא הולך לבית-השימוש אלא גם אתה .

שלושה ימים לאחר שקרא את “לאסטראגל” כתב שרייר את שתי המחברות
הראשונות , במשיכת-קולמוס אחת . היו אלה מחברות-תלמידים . הוא אסף דעה
אחת או שתיים על הרפתקה חדשה זאת , שהפתיעה אותו אולי יותר מכל
הרפתקאותיו האחרות , והוא מזנק אל ההמשך בתחילת 1968 . הוא מסיים את
שלוש-עשרה המחברות תוך חודשיים .

כתב היד , כמו זה של אלברטין , הגיע אלי באמצעות הדואר . זה היה בספטמבר .
שלושה שבועות אחר-כך היה שרייר בפריז . פרסמתי את אלברטין יחד עם זאק-זאק
פובר : שרייר הפקיד בידי את ספרו .

כמעט לא נגעתי בספר זה , שנכתב בחוט החי של הזכרון , הודפס בידי חובבים
והצרפתית שלו הינה תמיד נכונה . תיקנתי רק את סימני הפיסוק , שיניתי כמה
ביטויים ספרדיים מדי ובלתי ברורים , וכן כמה אי-בהירויות , תוצאות של השימוש
היום-יומי בשלוש או ארבע שפות בקראקאס .

אשר לאותנטיות של הספר , אני ערב עליה . שרייר בא פעמיים לפריז , ושנינו
שוחחנו באריכות ימים ולעיתים גם לילות . ברור , שאחרי שלושים שנה נשכחו
פרטים מסויימים , או שונו על-ידי הזכרון . אין אלה פרטים חשובים . אשר לתוכן ,
אפשר לקרוא את מחקרו של פרופ דבז קאיין (גוליארד 1965) , כדי להיווכח ,
ששרייר לא הגזים בתיאור מנהגי-הזוועה של עבודת הפרך . להיפך .

שינינו את שמות כל הנדונים , המשגיחים והמפקדים במינהלת העונשין , מאחר
שמטרת הספר אינה לתקוף אנשים ולהוקיע אותם , אלא לתאר אותם ואת עולמם .
הוא הדין לגבי התאריכים : כמה מהם מדוייקים , אחרים מצביעים על התקופה .
זה די . שרייר לא רצה לכתוב ספר היסטוריה אלא לספר , בקשיחות ובאמונה ,
את האפופיאה הנפלאה של האדם שלא הסכים להיכנע לאמצעים המוגזמים שבהם
מגינה החברה על עצמה מפני הנוודים , לדיכוי שאינו יאה לאומה תרבותית .

אני רוצה להודות לזאן-פרנסואה רבל , אשר התלהב מספר זה והיה אחד
מקוראיו הראשונים , ואשר הסכים לכתוב מדוע התלהב – זאן-פייר קאסטלנו .

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)