תש”ח

כבר חמישים ותשע שנים אני מנסה לכתוב את הדברים האלה

ב – 1949 , בהיותי מלח באונייה “פאן יורק” , כשהשתתפתי בהבאתם של פליטי
שואה לארץ , כתבתי ספר שקראתי לו “החברים של בני” , כלומר בני מרשק . אישה
יפה מכפר  יהושע העתיקה את כתב היד אבל איש לא רצה בו והוא אבד

אני לא בטוח מה אני זוכר באמת , הלוא איני סומך על הזיכרון , הוא ערמומי ואין
בו אמת אחת ויחידה . אתה חושב , ואחרי רגע אתה זוכר רק מה שאתה רוצה .
הייתי נער בין שבע-עשרה וחצי , ילד טוב תל אביב באמצע מרחץ דמים

היינו בירושלים ובבאב אל ואד . שלא כחטיבות אחרות של קיבוצניקים והכשרות
מגויסות ואוהלי פלמ”ח ושירים עד כלות הלילה , אצלנו אומנם היו כמה חברה
מקיבוצים שלמדו בבית ספר , אבל רובינו היינו חוראנים מכל מיני חורים בארץ :
מהמושבות , ממחלול , משיפור הים , מגדרה , מכפר מל”ל , מכפר יחזקאל , מחיפה ,
מכפר סבא , מנהלל , ממוצררה . התגנבנו לכל מיני מקומות , לא היה לנו חצי גרוש
על התחת , והלכנו ושרנו איך נמות בבאב אל ואד . שרנו בערגה ובתעצומות
נפש . הפוצים שהיינו , חשבנו שבאמת יהיה נהדר למות בבאב אל ואד , ודמיינו
איך הם ירו בנו קליעים חודרי שריון

יפי בלורית ותואר אמנם היינו , אבל חכמים , לא . חכמים אינם הולכים למות
מתוך בחירה והם בני 17 או 18 או אפילו 20 . חכמים
מעדיפים מדינות קיימות על פני מדינות נחלמות . חכמים אינם מנסים להקים
מדינות חדשות בחמסינים , בארץ מלאה ערבים בני המקום ומוקפת מדינות
ערביות שרואות בהם זרים מזידים

לחמתי בכפר סריס , ובבית מחסיר , ובקסטל , ובנבי סמואל , ובקולוניה , ובהר ציון ,
ובסן סימון , ובעוד קרבות , אני בטוח שהייתי שם , אני יכול לראות בתוך עיני
העצומות את הקרבות האלה , אבל את עצמי טיני רואה בהם . האם מה שראיתי
אכן ראיתי ? ואיפה היה ה”אני” שהיום ישנו , עם כל הימים ההם שאצרתי בתוכי ?
ואולי חלמתי את הכל

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)