משבר המדענים הגרמנים

בחודש יולי 1962 נחרדו אזרחי מדינת ישראל מהידיעה שמצרים ביצעה ירי מוצלח של טילי קרקע-קרקע . שליט
מצרים נאצר הכריז כי הטילים מסוגלים לפגוע בכל מטרה “דרומית לביירות” , כלומר בכל מטרה בישראל ,
כולל מרכזי האוכלוסיה של המדינה .
סגן שר-הביטחון , שמעון פרס , נתקף בחרדה גדולה . יומרתו בדבר העדיפות המדעית והטכנולוגית של ישראל
על מדינות ערב הועמדה בסימן שאלה .
מפרס ומראש אמ”ן , מאיר עמית , יצאו דברי קינטור נגד “המוסד” העוסק “ביוסלה ובאייכמן במקום בעניינים
החיוניים לבטחון המדינה” .

במאמץ נמרץ ומהיר הצליח “המוסד” לפענח את סוד ההצלחה המדעית והטכנולוגית של מצרים : מאחורי
הפרוייקטים המיוחדים עמדו גרמנים – מדענים , טכנאים , מוסדות מחקר , וספקי מידע וציוד . כל זה נוכח
שתיקתה ואדישותה של ממשלת גרמניה המערבית .
באוגוסט 1962 שיגר שמעון פרס אל ידידו שר ההגנה הגרמני פראנץ יוזף שטראוס שדר ובו האשמה חמורה
נגד המדענים והטכנאים הגרמנים , ודרישה תקיפה שממשלת גרמניה תתערב ללא דיחוי להפסקת הפעילות
הפושעת של גרמניה כנגד ישראל . והיה בשדר איזכור לשואה .
מעצרו של איש “המוסד” בשוויץ – תוך המסע הישראלי נגד המדענים הגרמנים – הוציא את סוד
המעורבות הגרמנית המסיבית לאור העולם .
דעת הקהל בישראל ובעולם נסערה . הכנסת החליטה ביום 20 במארס 1963 פה אחד כי פעילותם של מדענים
ומומחים גרמנים , העושים במצרים בייצור נשק השמדה נגד ישראל , מהווה סכנה חמורה לבטחון ישראל
ואוכלוסייתה .

מחשש שהמסע נגד המדענים וגרמניה ישבש את מדיניותו הגרמנית (“ליום סגריר”) – הביא פרס אל בן-גוריון
את ראש אמ”ן , מאיר עמית , והלה הציג “הערכה חדשה” : הטילים וכל הפרוייקטים המיוחדים של מצרים
אין בהם כל סכנה לישראל . משקיבל בן-גוריון את עמדת פרס ועמית החליט איסר הראל להתפטר מתפקידו כראש
“המוסד” . סמוך מאוד לכך , בעיצומו של “משבר המדענים” , התפטר גם דוד בן-גוריון מכהונתו כראש
הממשלה ושר-הבטחון , ובכך נחתמה תקופה בתולדות מדינת ישראל .

מאז משבר המדענים מתנהל ויכוח האומנם נשקפה לישראל סכנה מוחשית מפעולתם של המדענים הגרמנים
במצרים ? האומנם היה צידוק של ממש לחרדה העמוקה שתקפה את הממשלה ואת הציבור הישראלי כולו – או
שמא היתה זאת בהלת-שווא שהתבססה על ידיעות בלתי-בדוקות ועל ניתוח מופרך של העובדות ?

בספר זה מנתח איסר הראל , באיזמל חד , שלב אחרי שלב את השתלשלות האירועים . מניתוח זה מגיע הראל
למסקנה חד-משמעית כי לא היה כל יסוד ל”הערכה החדשה” של פרס ועמית . זו באה לעולם כקנוניה יזומה
של סגן שר-הבטחון ובסיועו הפעיל של ראש אמ”ן , שבדו יחדיו “הערכה חדשה” שנועדה להשפיע על
מהלכים מדיניים .
בגינה של ה”הערכה החדשה” נסחף בן-גוריון לעימותים פוליטיים חמורים שהסתיימו בכשלונו ובפרישתו .
כתוצאה מכך הוטל צל כבד מבית על מאמצים של ישראל לשבש ולבלום פיתוח נשק בידי בני העם הגרמני ,
שנועד לפגוע באופן חמור בישראל .

איסר הראל היה ראש שירות הבטחון הכללי מאז היווסדו עם הקמת המדינה ועד 1952 .
מ-1952 הוא שימש ראש המוסד המרכזי למודיעין ולבטחון וכן הממונה על שירותי הבטחון . עד להתפטרותו
– בעקבות “משבר המדענים” – ב-1963 . מאמצע שנת 1965 ועד אמצע 1966 שימש יועץ ראש-הממשלה
לענייני מודיעין ובטחון . בשנים 1969-1974 היה חבר-כנסת .
מאז הוא עוסק בכתיבה . ספריו : “התרמית הגדולה” (רומן פוליטי על ישראל ותככי המעצמות הגדולות
במזרח התיכון) , “ג’יהאד” (פרובוקציה נגד ישראל על רקע המקומות הקדושים לאיסלאם) , “הבית ברחוב
גריבלדי” (סיפור לכידתו של אדולף אייכמן) , “אנטומיה של בגידה” (“האדם השלישי” והמפולת במצרים ,
1954) , “קם איש על אחיו” (ניתוח מוסמך וממצה על “פרשת לבון”) .

מאת : איסר הראל
שנה : 1982
הוצאה : ספרית מעריב
סדרה :
עמודים : 219

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)