אחותי ואני – ניטשה

בבוקרו של ה-3 בינואר 1889 ראה ניטשה רכב מכה את סוס
הכרכרה שלו בכיכר העיר טורינו שבאיטליה . ממרר בבכי ,
כרך הפילוסוף את זרועותיו סביב צווארו של הסוס ,
והתמוטט . הגאון החולה אושפז בבית מחסה לחולי נפש
ביֶנה , והוא בן 45 . מאז , להוציא כמה מכתבים הזויים ,
לא כתב .

ואולי כן כתב ? אחותי ואני יצא לאור באנגלית חמישים
שנה לאחר מותו של ניטשה וחמש-עשרה שנים אחרי
מות אחותו , זו האחות שהשתלטה על עזבונו ועשתה
בו כבתוך שלה . האומנם הספר המרגש הזה הוא ניטשה
במיטבו ובטירופו ? או שמא הוא רק מתחזה להיות חיבור
של ניטשה ?

כך או כך, הדפים הללו אינם מרפים מן הקורא . גם גלגוליו
המוזרים של כתב-היד המקורי – היה או לא היה – אינם
מרפים והופכים לתעלומה מרתקת .

והנה הוא ניטשה בקולו המובהק , אחד מקולותיו הרבים :
“אבל די לתפלות! הריני להודיע כי מעולם לא הייתי
ניטשיאני… ממש כשם שישו לא היה נוצרי מעודו , ונשאר
יהודי נאמן , ירא אלוהים עד לסוף , אף אני מעודי לא הייתי
ניטשיאני , ונשארתי איש נצרת עד טיפת דמי האחרונה!”

“גם הרפתקה של האינטלקט וגם ברפתקה של הנפש – את שתיהן
אנחנו מוצאים כאן” – Contemporary Psychology .

“סגנון ניטשיאני כל-כך , פרוזה רבת-כוח , עד שאם לא ניטשה הוא
מחברו של הספר , הרי שיצא מתחת ידו של גאון בזכות עצמו” – Richard King .

מאת : (תרגום : הלית ישורון)
שנה : 2004
הוצאה : ספרי עליית הגג , ידיעות אחרונות , ספרי חמד
סדרה :
עמודים : 302

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)