תימהון

אירנה עדה לרצח . לנגד עיניה נרצחים ארבעת שכניה היהודים , שלצדם
גדלה . בעקבות המעשה אירנה קמה ובורחת מכפר הולדתה . היא מבקשת
לעצמה מפלט מבעל אלים ומזיכרון הזוועה , אך בעודה נודדת בין כפרים
היא מגלה שהזוועה פשטה בכול . בכל מקום נרצחו יהודים , וזכר המתים
וזכר הרצח רודפים לא רק אותה .

אהרן אפלפלד זכה לתהילה עולמית על ספריו , ותימהון הוא מהעזות
שביצירותיו . אומץ לב , גדלות נפש וכישרון אדיר נדרשים כדי לצייר את
המציאות מנקודת מבט של גיבורה כאירנה . אירנה , אישה בורה , שנגועה
בעצמה במידה של אנטישמיות , מנסה להירפא ולהשיב לעצמה את “חוש
האהבה” , את תחושת הקדושה ואת היכולת להתפלל . מתוך כך היא הולכת
ומקבלת על עצמה שליחות של אמונה . הגיבורה – ספק נביאת אמת , ספק
משוגעת , שיכורה לפרקים , נודדת ומטיפה לאיכרים כי “ישו יהודי היה” .
“אביו ואמו יהודים היו,” היא מתעקשת . והאיכרים – ועמם אולי הקוראים –
מגיבים גם על המשתמע : היהודים הם ישו . קורבנות הם נושא מרכזי ביצירה
הזאת , ואירנה , קורבן להתעללות , מוצאת לב קשוב רק בקרב נשים . נשים
מוכות וזונות הן שנוטות אחריה ונענות לבשורה החדשה-ישנה שהיא נושאת .

תימהון יוצא לאור בעידן שמרבים לעסוק בו בקורבנות , על בסיס תיאוריות
פסיכולוגיות , חברתיות ופוליטיות . אפלפלד , כדרכו , נמנע מהתעסקות
תיאורטית. הוא מעיד על הטוב ועל הרע , אך איננו מתיימר להסביר את
מקורותיהם .
הקורבנות , בני אנוש , מוצגים בלי האדרה והתייפייפות . אירנה נפש פגומה ,
בני משפחת כ”ץ הרצוחים – חנוונים שאחת מבנותיהם מפגרת , והזונות –
זונות . הייסורים אינם מקנים להם טוהר , אך הנכונות להיות איתם , לקחת
חלק ולהעיד , מביאה לעולם מידה של חסד .

תימהון הוא ממין הרומנים שמתבקש לקרוא לפחות פעמיים . בקריאה
ראשונה אנו מרותקים לעלילה ולקצבה . עובדה אחר עובדה מוצגות לפנינו :
הכול מוחשי , מדויק , מרוכז . אלא שבהדרגה העובדות הולכות וצוברות איכות
סמלית ומיתית . וכך , בקריאה שנייה , משוחררים מהמתח העלילתי , ניתן לנו
ליהנות מיופיו של כל משפט ומהמשמעות המאירה שגלומה בקונקרטי .

תימהון הוא מהיצירות החשובות שקראתי בחיי . – (גַיִל הראבן)

מאת : אהרן אפלפלד
שנה : 2017
הוצאה : כנרת , זמורה-ביתן , דביר
סדרה :
עמודים : 222

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)