שדות התהילה

ז’אן רואו היה בן 38 שראה אור בצרפת (1990) רומאן ראשון זה שלו , ובבת אחת
הפך מבעל דוכן למכירת עיתונים ברובע ה-19 בפאריז לסופר מהולל , חתן פרס גונקור .
בארבעה חודשים נמכרו בצרפת 540,000 עותקים . הספר זכה ליותר דברי שבח מכל
ספר שקיבל את פרס גונקור לפניו , והוא תורגם והופיע ב-28 ארצות ! בספריה החדשה
הוא נדפס ב-1992 , ואלפי קוראים ראו בו אחת מפסגותיה (“במובנים מסוימים הוא
עולה על פרוסט , מרוכז ממנו , מצחיק ממנו , קרוב יותר אל עולמנו” – דרור ברושטיין ,
‘הארץ ספרים’) ; למען דור קוראים חדש בחרנו לשפצו , ולהתקינו ולסדרו שוב .

“שדות התהילה” הוא ספר מדהים ומופלא של סופר בעל כישרון נדיר לספר
באופן מרתק ומשעשע , עם הרבה הומור וחום אנושי , כאילו על כל דבר שבעולם .
הספר , המסופר בלשון אנחנו מפי אחד הנכדים במשפחה (גם בשם אחיותיו נין וזיזו)
נראה תחילה כמין ‘לקסיקון משפחתי’ המקים לתחייה אניקדוטות משעשעות על הסבא
מצד האם (אלפונס בירגו) , ועל דודה מארי , המורה של הנזירות (אחותו של פייר , סבו
של המספר מצד אביו ז’וזף) . המאורעות העליזים , המסופרים כפקעת , מתרחשים בין
“קו פרשת-המים” , 1912 , תאריך חתונתם של הסבא והסבתא מצד האם , לבין 1963 ,
עת מתרחשת בטווח של שנה סידרת מיתות : תחילה ז’זוף , אבי המספר , בגיל 40
אחר-כך דודת האב , מארי , ולבסוף בירגו , הסב מצד האם .
רואו יכול להקדיש עמודים ארוכים ושנונים ומשובבי-נפש למעללי הדה-שבו של
הסבא , אותה “מכה טרייה” שהמים חודרים אליה מכל מקום בלתי-צפוי ; לאופן נהיגתו
המנותק והאדיש של הסבא ; לחיי הנזירות של הדודה , שהמחזור שלה נפסק כליל בגיל
26 ; לכרטסת הקדושים המפורטת שניהלה לצורך כל תקלה ומחלה ; לבריחת
ההרפתקאות של הסבא לגן-עדן של הנודיסטיות . דומה שאיש לפניו לא תיאר
במטאפורות כאלה , ובאופן מרתק כזה , מזג-אוויר וסוגים של גשם ערמומי , בן-הלוויה
הקבוע לחיים לאורך כל השנה במחוז הלואר התחתון , כאילו החיים החוזרים-ונמשכים
יציבים כל-כך , עד כי המהפכה המרעישה היא הופעת העט הכדורי .
אבל ‘שדות התהילה’ הוא מן הספרים הנדירים שבהם הקוראים , המגיעים אל השורה
האחרונה , חשים רצון וצורך דחוף לשוב ולקוראם מן ההתחלה : עכשיו הם יקראו ספר
שונה לחלוטין , מצמרר , על הגשר המסתורי המקשר בין החזית לעורף במלחמה .
רק שמושלמת סדרת המיתות בספר , בשנות ה-60 , ונחשף תוכנה של קופסת
נעליים , שהסבא (מצד האם) הכין בא לדור הצעיר מבחר של תמונות , מכתבים , יומן-
מסע ומחברות שליקט בעליית הגג (כולם של משפחת האב) , יגלו צעירי המשפחה את
ליל הנשייה הארוך , את האירועים שאף-פעם לא דיברו עליהם בבית , הקשורים בשני
דודיו של האב שמעולם לא הכירו (ז’וזף “הראשון” ואמיל) ובמלחמת-העולם
הראשונה . אפילו הפסקת הווסת של הדודה נראית אחרת כשהיא ממוקמת בתאריכה .
בפרספקטיבה של המאורעות ההיסטוריים , שהם קו פרשת-המים האמיתי , ובהזזת
הדגש לטראומות של משפחת האב , הופך הסיפור הגלוי-לעין לחסר-משמעות . עתה ,
עומדים צעירי המשפחה על שפת חוד ביקום , שהעולם היציב-לכאורה ניגר דרכו ,
ועליהם למלא את החלל הריק , את הזמן האבוד .
אבל הפרקים של תקופת המלחמה הם שחזור , שחלקו דמיוני , שמבצעים הנכדים על
סמך תכולתה של קופסת הנעליים . וכזה הוא גם הפרק החותם (1940) , שבו הסב מצד
האם רואה לראשונה , בבית-הקברות , את פייר , הסב מצד האב , ואת ז’זוף ,חתנו-
העתידי . היכן הוא איפוא הזמן האבוד ? ההתכתבות הסמויה והמבריקה , קוראת התיגר ,
עם פרוסט מגיעה לשיאה בפצצה ספרותית , כששרידיו של אמיל נקברים באחוזת הקבר
המשפחתית בתיבה של עוגיות מדלן .

מאת : ז’אן רואו
שנה : 2007
הוצאה : הספריה החדשה , הקיבוץ המאוחד
סדרה :
עמודים : 157

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)