תחנות בדרך חצרמוות

“אתה יכול ללכת , בינתיים , אבל אל תחשוב שאנחנו לא יודעים . אנחנו יודעים
שלא סיפרת לנו הכל” . זה מה שאמרו למחבר אנשי השב”כ .

במה שלא גילה להם , בסוד ששמר כל השנים , מתחילה הכתיבה כעבור עשרים וחמש
שנה . מי יוכל להוכיח עכשיו שכל זה באמת היה ? (העברה שהעונש עליה
הוא 15 שנות מאסר)

גילוי הסוד הוא המסגרת לספר . הוא מאיר אחרת את המסופר , כי מסתבר שרובו
הושמע בזמנו באוזני מאזין-סקרן , שותק , המעוניין בשאלה : איך הופך צעיר
ישראלי לשמאלן קיצוני ? האוזן הכרויה , שהקוראים אמורים לזכור אותה ,
מעניקה ממד נוסף , אחר , לכל הקריאה בספר .

אוטוביוגרפיה ? רומאן במסווה של אוטוביוגרפיה ? כך או כך , הקריאה הופכת
את הספר לסיפור חניכה של שמאלן אנרכיסט , חניך הפנימייה הצבאית ,
שהיטלטל מתמיכה בסיפוח השטחים עד לחוגי השמאל האנטי ציוני , ועד למפגש
חשאי בדרום-תימן .

בלי ניתוחים פסיכולוגיים , בלי פרשנות מרדדת של התהליכים , מובאות
העובדות הקרות , ניתנים האירועים , והמהלך נצבר אט-אט – החל מן הילדות
וההיסטוריה המשפחתית , ועד לגולת – הכותרת הסיפורית : שלהי מלחמת ההתשה
והנסיעות לחו”ל שאחרי השירות הצבאי .

איך נעשה אדם שמאלן – אנרכיסט ? מסתבר שכדור-השלג מתגלגל מן המרדנות
הקטנה בביה”ס של ילד להורים “יקים” , בן של נהג אגד ; מן ההתקוממות נגד כל
מה שלא ענייני במסגרות שהוא דווקא מכבד ; מחייל מקצועי , מיומן ומסור , אך
בעל-הומור ומואס בהבלים ובגינונים של המשמעת הצבאית ; ממאבק נגד לימודי
לטינית בחוג להיסטוריה כללית ; מן האחווה האנושית שיש בחבורות הבזות
למסגרות .
יש הרבה תום ותמימות בכל שלביה של הדרך , ולכן היא מרשימה ונוגעת ללב .
ואירוניה דקה עוטפת את הכתיבה העניינית והבלתי-סנטימנטלית , במרחק של
שנים . כוחה של הפרוזה הזאת נובע מהצלחתה להיראות כה אותנטית , עד
שכמעט היתה יכולה להיות ספר על כל-אדם .

אהוד עין-גיל הוא עיתונאי ב’הארץ’ , וזה ספרו הראשון .

מאת : אהוד עין-גיל
שנה : 2004
הוצאה : הקיבוץ המאוחד
סדרה :
עמודים : 294

מחיר : 49.99 (כולל משלוח)