החצוף הארצישראלי

מהדורה מחודשת ומוערת זו מציגה לקורא העברית בן זמננו את פרקי האוטוביוגרפיה
של איתמר בן אב”י , בנם בכורם של דבורה ואליעזר בן־יהודה , מחיה השפה העברית .

קשה להעלות על הדעת נסיבות חריגות יותר מאלה שאליהן נולד מחבר הספר , ששמו
הראשון היה בן־ציון בן־יהודה . חייו נחתמו כבר בראשיתם בחותם של עבריוּת . אביו
התעקש על בידודו המוחלט . אמו , שחרדה לגורלו , סבלה משיברון לב . הגבולות בין הילד
ובין הפרויקט הגדול של החייאת העברית ניטשטשו .

כל הגה מהגאיו הראשונים , כל בדל חיוך , גם המילה הראשונה שביטא באיחור מטריד –
הם יותר מאשר שברי פרקים מרגשים בסיפור הציוני , סיפור תחייתם של עם ושל לשון .
הם מבטאים דגם חדש וייחודי של המשכיות ביחסי אבות ובנים .

השם הספרותי שבחר לו בבגרותו מאגד את שני הוריו : איתמר , השם שביקשה אמו ,
דבורה , האם העברייה הראשונה , להעניק לו בלידתו , על שם עץ התמר שהיה נטוע בחצר
ביתם , ובן־אב”י , היינו : בנו של אליעזר בן־יהודה .

לאורך כל חייו תפס עצמו איתמר בן־אב”י כנציגה הראשון של הוויה עברית מתחדשת ,
כבן הארץ , שכל מעשה ממעשיו הוא בה בעת פרטי וייצוגי .

איתמר בן־אב”י אינו רק פרי של המשך , כי אם דמות עצמאית ומיוחדת במחשבתה ,
ספוגה בהשפעה אירופית , בעלת חזונות , הנושאת את רעיון העבריוּת אל מחוזות
חדשים ומפתיעים , במישור האישי ובמישור הלאומי כאחד .

‘רבות עברו עלי בימי חיי’ , סיכם איתמר בן־אב”י את חייו רצופי התהפוכות , ‘תקוות גדולות
ואכזבות מרות . והנה השאלה שאני שואל את עצמי : האם עמדתי בניסיונות ?
האם מילאתי את התקוות ששם בי אבי ? האם כדאי והגון אנוכי להיות בן לאב גדול כזה?’

אוטוביוגרפיה זו , שנחתמה ב־25 ביולי 1942 בגולת ניו יורק , מותירה שנים רבות לאחר
כתיבתה טעם מר של החמצה , לא רק מן הפן האישי – גורלו של גיבורה , איתמר בן־אב”י
– אלא גם משום אותה עבריוּת אבודה שתוויה הולכים ונמחים . (ירון לונדון)

מאת : איתמר בן-אב”י
שנה : 2016
הוצאה : משכל – ידיעות אחרונות וספרי חמד
סדרה :
עמודים : 334

מחיר : 49.99 (כולל משלוח)