קרוא וכתוב

אמי ואחיה , הדוד רובר , יושבים באחת עשרה בבוקר במיטבחה הלא-גדול של אמי
ושותים קפה … הם מפטפטים על דא ועל הא . לפתע תוקעת אמי מבט חולמני
בקיר מולה , זה שחוצץ בין המיטבח לחדר-שינה : מה אתה אומר , רובר , שנוריד
את הקיר הזה , נפתח כאן קצת ? היא שואלת בערגה . רעיון טוב מאוד , אומר הדוד
רובר בלי להביט אפילו . תוך דקות היא עורמת לפניו את כלי העבודה הנחוצים :
פטישים , מקדחות , משורים , ועוד כלי אחד רעשני במיוחד , שאני אוהבת את שמו
מאוד : קונגו .

הדוד רובר מפשיל שרוולים ומקעקע את הקיר . בתוך שעה אין קיר . אמא , קורנת
כולה , אוספת את ההריסות …

מעולם לא ידענו , אחי אחותי ואני , איזה בית נפגוש שנחזור מבית-הספר או
מהעבודה . החדרים והרהיטים התחלפו כמו במשחק כיסאות מוסיקליים . לילה אחד
זכור לי במיוחד . אבי שנהג להיעלם מהבית לחודשים ארוכים לרגל עיסוקיו
הפוליטיים והאחרים , חזר לפתע לאחר היעלמות ארוכה כזו בשתיים לפנות-בוקר .
הוא נכנס לבית על בהונותיו , בחשיכה גמורה , שלא להעיר אותנו , חשב להשתרע
על הספה בחדר-האורחים , להתנמנם קצת עד הבוקר . התעוררנו באותו לילה לקולו
של רעש מחריד : במקום שעמדה הספה ניצבו עכשיו מזנון הזכוכית הכבד , ולידו
פינת-האוכל . אבא נחבל בראשו מאחד ממדפי הזכוכית , והיה שרוע על הריצפה , בין
אחד הכיסאות לשולחן …

לצד כל זה … גילגל אחי שנים את ההזיה על בית חלומתיו : בבית חלומותיו ,
טען , יהיו הרהיטים מוברגים לריצפה , מודבקים במלט וטיט . מה שהיה הוא שיהיה .
אמא הביטה בו באי-אמון גמור : זה לא בית מה שאתה רוצה , אמרה , זה בית-קברות .
שם באמת רק התולעים זזות .

זהו עמוד מתוך “קרוא וכתוב” , תמונת ילדות מתוך מסה שעניינה : “מחוץ למקום , בתוך
הזמן.” האנקדוטה הקטנה , הפרט הצדדי , הסוגריים , שמאיירים בדרכם את הסיפור
הגדול , את הנושא הרחב , מעשירים אותו או מכרסמים בו – מאפיינים את כתיבתה של
מטלון בספר זה . מטלון כותבת כאן בזאנרים שונים של מסות ורשימות , הנושקות גם
לסיפור הקצר .

הספר , הכולל מבחר מכתיבתה הלא-בדיונית של מטלון ב – 15 השנים האחרונות ,
נפתח בקבוצה של רשימות אוטוביוגרפיות , ובעקבותיהן התבוננויות בצילום ובאמנות
פלסטית , ומחשבות על אנשים ומצבים , ועל ספרות . יש בו דיוקנאות המשורטטים ביד
דייקנית ובכוח עז של דמיון , ועולים בו המצב הישראלי על שבריו וניגודיו , ובמיוחד
דרמת הזהויות הסוערת שלו , והדיאלקטיקה שבין הקול המזרחי לשיח הציוני ההגמוני .
המסה של מטלון נכתבת מזוויות אישיות וחושפת חיבורים לא צפויים , וכל זה בטון
פרטי , חם , מלא הומור , רווי תמיד באהדה וחמלה לאנושי – העוקב במיומנות אחר
פיתולים של רגש ומורכבויות של מחשבה .

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)