סיפורו של כבוד עצמי

סיפורו של כבוד עצמי , שהוכתר כיצירת מופת והפך לרב מכר בכל
שפה אליה תורגם , הוא שילוב של סיפור הנקרא בנשימה עצורה
וחשבון נפש אמיתי , עמוק ומרגש של אדם הרואה את מותו
המתקרב והבלתי נמנע .

אנדור אנדרה גלרי (1906-1945) נחשב לאחד הסופרים ההונגרים
הססגוניים והחשובים ביותר במאה העשרים . בגיל צעיר החל
לפרסם את סיפוריו הקצרים וזכה לשבחים , מלגות ופרסים רבים .
עבודתו הגדולה הראשונה שהתפרסמה המכבסה הגדולה (1931) ,
התוותה את כיוונו הספרותי בתיאור מוחשי ונוקב של המציאות
עם ערבול של משחקי חלום ואשליה . סגנונו המיוחד כונה על ידי
מבקרי הספרות הריאליזם הקסום , ואילו הוא כונה
ריאליסט של פיות .

אוסף סיפוריו הראשון המשרתים העצמאים (1933) זכה בפרס
באומגרטן היוקרתי . מאוחר יותר פורסמו קבצי סיפורים נוספים .
רחוב הירח (1934) הנמל (1935) הברק והאש הלילי (1940)
אשר זכו להצלחה רבה ותורגמו לשפות רבות .

“יצירתו האוטוביוגרפית , הלא גמורה ויוצאת דופן סיפורו של
כבוד עצמי היא יצירתו האחרונה ונכתבה ברגע היסטורי חריג .
ביצירה לא נכללים פרטים מלאים של קורות חייו היא אינה שומרת
על כרונולוגיה של אירועים וזיכרונות , ואינה ערוכה לפי מסגרת
ספרותית מקובלת .

ספרו של אנדרו אנדרה גלרי על חייו , פעולותיו הספרותיות וחיפוש
שורשיו , נכתב בהפסקות בין סתיו 1942 לבין קיץ 1944 . באותם
שבועות מעטים בהם שוחררו היהודים ההונגרים עובדי הכפייה
לביתם , לפני שיקרעו ממנו שוב וישלחו אל עבודת הפרך .
שני קטעים בספר המדברים על ההווה , על הימים של כתיבת
הספר ועל הסביבה המסכנת כל כך את חיי הכותב , יוצרים
לאוטוביוגרפיה הלא גמורה שלו מסגרת . ככל שגלרי התקדם
בכתיבת ספרו , מורגש יותר ויותר כי הוא הכין עצמו לסוף ימיו
והיה מודע למותו המתקרב . בתהליך זה הפכו מחשבותיו לטהורות
יותר והוא הצליח לקבל תשובות לשאלות מסוימות .
הוא הבין כי אין לו סיכוי להימלט מגורלו , אך מצא את הכוח
להמשיך ולכתוב את תחושותיו . הוא נלחם במוות בעזרת שאיפתו
לאהבה וכתיבת ספרו , שנועד לשמור על קולו החי וגם עליו .
החוויות המשוחררות בזיכרונותיו סמלו את הזדהותו עם החיים”

ד”ר אנה סלאי

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)