נמר בוער

מותו וחייו של ניסים אלוני

נמר בוער הוא הזמנה להצתרף למסע בעקבות דמותו המסתורית , החמקמקה
והמכשפת , של מלך התיאטרון הישראלי , סופר ומחזאי ששינה את פני
התיאטרון הישראלי , וגילה לקהל את קסמי הפנטזיה והאבסורד בארץ של חאקי ,
צנע , משכנתא , מילואים ומלחמות . מחבר הטקסטים ל”גשש החיוור” ששינו את
השפה העברית . הספר מציע כרטיס כניסה אל מאחורי הקלעים של ניסים אלוני ,
גבר שובה לבבות ושובר אותם , דון זואן לא מאושר , מקרב חברים ומרחיק
אותם , משקיף על העולם כזר , לא מכאן .

אלוני הפריח צבעוניות פיוטית , אבל בעצם מחה על ארץ המלחמות הישראלית
מתוך החוויה הנוראה , האינטימית שלו , כחייל וכמפקד במלחמת העצמאות .
האם היה אלוני , לוחם ומפקד , פגוע קרב ? האם החמצנו את קריאותיו החתרניות
ואת וידוייו הסמויים ?

נמר בוער פורש תמונה פנורמית של חיים בארץ : ילדותו בשכונת עוני , הקרבות
הקשים במלחמת העצמאות , הנסיעה לפריז והמושבה של האמנים הישראלים
בעיר הפתיינית , הבוהמה התל אביבית בשנות השישים (חנה רובינא , יגאל
תומרקין , יוסל ברגנר , יוסי בנאי , גילה אלמגור ואחרים) , ועד לאזורי החושך
שמאחורי מסך התיאטרון , שם מתרחשות דרמות מרות ומפתיעות בזמן החזרות
להצגות . המסע בעקבות אלוני מסתיים בשנת חייו האחרונה ולידו המיילדת
הפיליפינית שהלכה איתו לעבר מותו באהבת אישה לגבר .

ניסים אלוני , שרדף אחר המילה הפלאית “כן” ו”לא” בבת אחת , הוא
מחזאי ההיסוס והספק בתרבות שהיתה בטוחה בתשובות ומיעטה לשאול
שאלות . סיפורו של אלוני הוא במידה רבה גם סיפורה של החברה הישראלית ,
שבט עדים אביוני מילים השורדים בקושי את עדותם על החיים בארץ . מנותקים
מתחושת כאב , כמו ניצולי טרואמה שיצאו מתוך גופם ונשארו שם , משקיפים
מן הצד .

ספר מפתיע שנולד אחרי שנות התחקות ותהייה על חיין של אלוני ועל יצירותיו
שכללו מפגשים עם מאות חברים , אמנים ונשים , חקר יומנים ומכתבים , ניתוח
סיפוריו מול מחזותיו , חייו מול מחזותיו .

“אני מתגעגע אליו והוא מתגעגע אל עצמו” – יוסל ברגנר”

“דיברתי אליו אבל הוא היה אפאטי . “עזוב
אותי” , אמר כלאחר יאוש . הוא היה בהלם .
לא יכולתי להזיז אותו . ויתרתי עליו.” – ח שטריקס , חבר בגדוד 52 , חטיבת גבעתי

“ואז הוא התחיל להיעלם . קבענו פגישות
והוא לא הגיע . “כן , יש מישהי” , אמר , “לא
רצית בלעדיות?” פעם אמרתי לו “ניסים ,
בסוף תכניס אותי לכלא.” לא ברור לי למה
התכוונתי . הרגשתי שאני מסוגלת לעשות
מעשים קיצוניים.” – ד אלוני

“יש מין כמיהה נוראה של בן אדם , מן טירוף ,
שרק האישה כאילו , אני לא יודע , כאילו היא
מין השלמה לא מתקבלת על הדעת של
הגבר . בכל המקרים התוצאה היא , בסוף ,
מפח נפש.” – ניסים אלוני

“חמש שנים אחרי האירוע המוחי שתקף אותו
בחורף 1992 הלכתי לבקר את ניסים אלוני
והצעתי לכתוב עליו ביוגרפיה . אלוני אמר לי ,
“אבל אל תדייקי . כתבי את זה בתור בדיה.” – שרית פוקס

שרית פוקס , חוקרת ספרות , מבקרת תיאטרון
ופרשנית תרבות , נולדה וחיה בתל אביב . היא
בעלת תואר שני בלימודי תיאטרון והשתלמה
בלימודי מגמת פסיכותרפיה בחוג לעבודה
סוציאלית באוניברסיטת תל אביב . כתבה
עשרות מאמרים ורשימות ואף ערכה עשרות
ראיונות עם מיטב אנשי הרוח בשדה התרבות
והאמנות בארץ ועם בכירי הפוליטיקאים
בישראל . רשימותיה מאירות העיניים , בעלות
הסגנון הייחודי , המתפרסמות בעיקר בעיתון
“מעריב” , עוררו תמיד עניין רב וזכו לקהל
קוראים מסור , סקרן ונאמן .

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)