סיפור כתוב במניפה

“ההכנות לקשירת כפות הרגליים שלי ארכו זמן רב יותר משציפו כולם” מספרת
פרח שושן , קשישה סינית הפורשת את סיפור חייה כמו את חיי הנשים שקדמו לה
ובאו בעקבותיה . דורות של נשים סיניות חוברות לה כשהיא נזכרת : “בזמן שאני
התרוצצתי בחוץ עם אחי , כבר החלה אמי לארוג את רצועות הבד הכחולות הארוכות
שישמשו תחבושות הקשירה.” התמונה הזכורה לה מאז היותה בת שש .

במאה ה-19 , כשרעיות ובנות סיניות נאלצו להיכנע למסורת קשירת הרגליים
ולחיי בידוד מוחלט , פיתחו נשות חבל הונאן את הכתב שלהן כאמצעי תקשורת .
עוד אמצעי שסייע בחיי הנשים באותה תקופה היה הקשר עם “אחיות תאומות” :
בעודן ילדות הפגישו אותן עם ילדות אחרות לצרכי תמיכה רגשית . בהמשך חייהן
כתבו זו לזו מכתבים נסתרים על מניפות , רקמו מסרים על מטפחות ואפילו חיברו
סיפורים . כך מצאו דרך שפויה לביטוי אנושי ויצירתי , וכך הבקיעו החוצה מבידודן
ואף חלקו ביניהן תקוותיהן ואת הישגיהן .

פרח- שושן מספרת על ידידות נשית כזאת בינה לבין פרח-שלג . החברות הנשית
הזאת חצתה שנים של רעב ומרד , נישואי שידוך , שמחות וטרגדיות של אמהות .
השתיים מצאו ניחומים זו בזו בעולם שגזר עליהן ציות ושתיקה .

“סיפור כתוב במניפה הוא ספא יפה עד כאב  , טעון דמיון ומעורר פליאה על עולם
אמיתי וסודי , שנעלם לא מכבר . זהו סיפור כה ממיס , עד כי הדפים צפים הלאה
מאיתנו והסיפור נותר בבהירות לנגד עיננו , מתחילתו ועד סופו.” (אמי טאן)

“רק טובי הסופרים מסוגלים לעשות את מה שליסה סי עשתה – להביא אל החיים
לא רק דמות אלא תרבות שלמה , ורגישות כה שונה משלנו.” (ארתור גולדן , ‘מחבר
זכרונותיה של גיישה’)

מתוך הספר… דברי המשוררת :
ברומן זה נהגתי לפי הנוסח הסיני המסורתי לחישוב תאריכים . השנה
השלישית לשלטון הקיסר דאו-גואנג , שנת לידתה של פרח-שושן ,
היא 1823 . מרד הטייפינג החל ב – 1851 והסתיים ב – 1864 .
סוברים שה”נושו” , כתב סתרים שבו כתבו נשים באזור המרוחק
של דרום-מערב חבל הונאן , התפתח לפני אלף שנים . ככל הנראה , זאת
השפה הכתובה היחידה בעולם שנוצרה בידי נשים ולשימושן בלבד .

מאת : ליסה סי
שנה : 2006
הוצאה : מודן
סדרה :
עמודים : 309

מחיר : 49.99 (כולל משלוח)