ראש בעננים

גד יעקבי (1935-2007) מוכר לרובנו בעיקר כשר בממשלה מטעם
מפלגת העבודה (וממייסדי רפ”י) , כחבר כמה כנסות וכשגריר ישראל
באו”ם . הוא פחות מוכר כאיש ספר שחיבר ספרים ומאמרים רבים בענייני
מדינה , משטר , כלכלה וחברה , לא רבים יודעים שמלבד כתיבה עיונית , שלח
גד יעקבי את ידו גם בכתיבה ספרותית . פירסם שלושה קובצי שירה , רומן ,
אוטוביוגראפיה ואפילו סיפורים לילדים .

מהסיפורים היפים ודקי ההבחנה שלפנינו מצטיירת דמותו של יעקבי כאיש
שהיה חצוי בין האידיאולוגיה שבשמה פעל בזירה הפוליטית הישראלית
לבין משיכתו אל הספרות והאמנות . רבים מסיפוריו עוסקים בפער האירוני
שבין המטרה המוצהרת לבין האינטרסים התת קרקעיים המניעים את
הדמויות השונות . נקודת המבט שלו נדירה מכיוון שהוא מכיר את המערכת
מבפנים . יעקבי מספר לנו על פוליטיקאים שהסתאבו (וגם על כאלה
שניצלו מכך בנס) , על שר הפיתוח שהכריך המונח לפניו על השולחן מעניין
אותו הרבה יותר מדבריו של יושב ראש הבנק ועל פגישה גרוטסקית בין
שרים מושחתים במשרד ראש הממשלה .

לכל אלה מתווספות דמויות ציוריות מנעוריו בכפר ויתקין , והמפגשים
הבלתי-אפשריים שלהן עם המציאות הארץ-ישראלית שכמו נכפתה
עליהם . יעקבי , בזכות התבוננותו הרגישה , מצליח לחשוף בהומור את
הזיוף שבבסיס מערכות היחסים ואת מאמצן הנואש של הדמויות לעמוד
בסטנדרטים הלא אנושיים שמתווה האידיאולגיה החברתית-לאומית של
יישוב הארץ .

את העצבות המאופקת האופיינית לסיפורי הספר הגדיר א.ב. יהושע
כ”שיכבת עצבות מוסתרת באישיותו [של יעקבי] מעבר לתדמיתו הפוליטית
והציבורית השקולה” . יהושע הצביע על “עצבות כבושה” זו כעל הגורם
שמנע מיעקבי , למרות כישוריו ומעמדו , את הפריצה אל השורה הראשונה
של ההנהגה הפוליטית , באשר היא יצרה “רתיעה אינסטינקטיבית” כלפיו
כ”מנהיג מוביל , שאמור לשדר תמיד אופטימיות ראשונית”.

ספר הסיפורים שלפנינו מדגים היטב אמת פשוטה : מחברו צריך היה
להיות סופר . – דן מירון

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)