שבשבת

סבא עם מצחייה ורגל מעץ שהזכיר לי קצת את קפטן הוק , בחור מגודל
עם עגיל בגודל קרוסלה על האוזן ותוכי על הכתף , חבורת רפובליקנים ,
חבורת עליזים מחופשים , מקהלת שחורים , ומישהו שנראה כמו פרינס ,
בעצם אני די בטוח שזה היה פרינס , נהג הרכבת הכריז : “גבירותיי
ורבותיי , אנו נכנסים לאזור ניו יורק רבתי תחנה ראשונה , אפר ווסט
סייד , הארלם , אמסטרדם חמש-עשרה” . פקחתי את העיניים וניקיתי
את קורי השינה שהצטברו . התחלתי לאסוף את כל התיקים שלי
ולהתארגן לפני התחנה שלי . נאנחתי לפני קימה מנסיעה שסוף-סןף
הגיעה לסיומה . מפעיל הרכבת שוב כרז באדישות : “אפר ווסט סייד ,
אמסטרדם עשר , נא לא לשכוח..” על פני חלפו כמה אנשים , התבוננתי
בהם בחדות , סקרתי את התחנה והורדתי לרגע את האוזניות . ואז היא
הכתה בי . דמות שלא ציפיתי לה , שהתקרבה לדלת הסמוכה , ממש
כמה מטרים ממני , וירדה מהרכבת לעבר הרציף . שיער זהוב , צוואר
ארוך וחלק , שמלה פרחונית ומגפיים שחורים . “ליב?!” קראתי במוחי !
לא יכולתי להתעלם ממה שראו עיניי . אך משהו בי עצר אותי מלקרוא
בשמה . לא הרגשתי שזה הזמן הנכון לראות אותה שוב , אך זה היה חזק
ממני ולא יכולתי להתאפק .

“חכו , תעצרו את הרכבת , אני חייב לרדת!” גלשתי מהמקום , תפסתי
את תיק הגב ופרקתי את ידית החירום ! אחרי שתי שניות של נסיעה
נפתחו הדלתות , קפצתי לתוך הרציף ועיניי התחילו להתרוצץ ולחפש
אותה ! יש דברים רבים כל כך שלא הספקתי לומר , דברים רבים כל כך
שרציתי להגיד לה אחרי שהיא נסעה .

על אובדן , על מציאות , על התפכחות ואכזבה . רומן זה הוא רקוויאם
להרס עצמי , להנאה שבצפייה בהתרסקויות ולאושר שבהליכה על
השברים .

זהו ספרו הראשון של אשר גבריאל , שהלך בין הזכוכיות כדי לכתוב את
המילים .

מאת : אשר גבריאל
שנה : 2019
הוצאה : מדיה 10
סדרה :
עמודים : 203

מחיר : 39.99 (כולל משלוח)